ילדים הם כמו צבעי הקשת

כצבעי הקשת הנגלים אלינו ממרום כך ילדנו נצבעים לעיתים בצבעים בגוונים שונים כל בוקר בגוון אחר. לא פעם שמעתי הורים מעט מתוסכלים מכך שהילד\ה לא דומה לאחיו ואיך האופי והטמפרמנט שונה ואיך בכלל יצא לי ילד כזה? מה הקשר?

מה שהוביל אותי לחשוב על "הקשר בין דימיון פנים בין הורים לילדים ובין איכות הקשר וההשקעה ההורית בינהם". זו תיזה המושתת על מחשבות ותהיות של הורים תוך כדי מחשבות שלי, מהי מידת ההשקעה שהילד מקבל מהוריו בזמן שהוא לא בגן וכיצד השהות בבית תשפיע עליו בגן.

כידוע, החינוך מתחיל בבית. דרך הצבעים הרכים של ילדנו אנו יכולים להתאים לכל ילד את הצבע המתאים ואופייני לו ולמידתו. הילדים שונים במהותם בדיוק כמו האצבעות שלנו, אך בסופו של יום כל האצבעות הינן רקמה אנושית המחוברת לישות אחת. במקרה שלנו זה אנחנו ההורים שצריכים להתאים את הצבע והגוון המתאים לילדנו. ובעתיד שיגדלו קצת יקחו מכחול ויציירו לעצמם את הציור שלהם.