הורים כמגדלור

כהורים, אנחנו חווים קשיים רבים מול הילדים שלנו. מן הסתם הגיוני, נכון?

כאמא בעצמי, אני יודעת שבכל פעם שמתחיל דיאלוג מול הילדים שלי, יש בי כמה חלקים שמתעוררים. גם ייסורי מצפון.

הורים רבים עלולים לחוש חוסר נוחות ואפילו ייסורי מצפון. הם מכים את עצמם על שיח לא נעים עם הילד.ה ומתחילים לנתח את הדיאלוג. "למה אמרתי לו.ה ככה..." "אולי לא הייתי צריך לומר ככה או להתנהג כך..."

חשוב לזכור שהורות לא פעם נשענת על חוויות מהעבר. האופן שבו חווינו את ההורים שלנו משפיע לא פעם על האופן בו אנחנו מתנהגים ומדברים לילדים שלנו.

רוב הסיכויים שגם להורים שלנו היו ייסורי מצפון. יתרה מכך, אף אחד לא נולד הורה. אך דבר אחד בטוח - לרוב, הורים רוצים בטובתו של הילד גם אם זה לא נראה לפעמים. למרות מגוון הסגנונות של הורות הקיימים בימנו, מתקיים מכנה משותף אחד והוא טובת הילדים.

הורים לעיתים שטים עם הילדים בספינה על מים סוערים. לפעמים הגל הוא חזק ומעיף אותנו ברגשות עצומים ומתחילים סכסוכים, ולעיתים הגל הוא קטן ועוצמתו חלשה, רק דחיפה קטנה והופ, העלתי את הילד על הגל. "הרמתי לילד" וככה טוב לי ואני מאושר. זוהי תחילתה של הורות חדשה וטובה בה אנו רוצים לתת דחיפה קטנה ולעלות את הילד על הגל.

אנחנו צריכים למצוא את הגל ששווה ערך לחוזקות הילד. וגם שיעזור לחזק, להעצים ולדחוף. ולפעמים גם לעצור לרגע ולתת לעצמנו לנשום ולהרגע ולאט לאט בקצב של הילד, להגיע איתו לאור המגדלור - לחוף מבטחים.